AArcatttoomait AArcatttoomaitST הדליק/ה נר לזכרה ב-03/09/2017: "This condition is quite limited by the reproductive system and could have several causes for example a response to injury or abnormal the flow of blood in the testicles. He is content, and also the complete opposite of what we think senior years has in store for us.".
אמא הדליק/ה נר לזכרה ב-05/12/2016: "אהובה שלי, תמיד בזכרוני. לא אשכח תמיד אזכור, למרות החיים שנמשכים. חקוקה בנפשי.
מתגעגעת מאוד".
איפה את??????/ יערה ג'מו (אחות שזקוקה לעינב!)
אחותי!!!!! היום הארור מתקרב אלינו בצעדים קלים היום שבו אלוקים החליט לקחת אותך מאיתנו.. התקופה הזאת היא התקופה הכי קשה בחיים שלי. הגעגועים לא עוזבים אותי אני רוצה אותך קרובה אליי את חסרה לי!! אני חייבת אותך לידיי! אני חייבת לשתף אותך במשהו, כל פעם שאני נכנסת הביתה אני רואה את התמונה שלך ואני מדמיינת אותך איתנו אחרי שניצחת את המחלה הארורה, מדמיינת את הילדים שלך שאני צועקת עליהם כי אין לי סבלנות ואת מתעצבנת עליי... שבוע שעבר חלמתי עליך שאת איתנו עם כל המשפחה יושבת ושהכל ורוד והכל מושלם - היום הזה לא יגיע לבית שלנו הכל אפור!!! איפה האושר של הבית? איפה האוזן של הבית? איפה השמחה של הבית? איפה את עינב??? עוד מעט עוברות להן שמונה שנים של סבל של צער של ייסורים של חוסר שקט אנחנו צריכים אותך עינב אנחנו צריכים אותך!! בבקשה תחזרי אלינו, יש בי עוד תקווה שאני ייראה אותך איתנו באחד מן הימים!! יש בי אופטימיות!! אני מאמינה שאת תחזרי מהטיול שלך באחד מן הימים את אף פעם לא הזנחת אותנו ותמיד היית איתנו!!! אחותי בבקשה תחזרייי אני משתגעת אני לא מסוגלת יותררררררר!!!!!!!! אני אוהבת אותך עינב אני לא אפסיק לאהוב אותך לעולםםם!!!!
מאחר ואני לא יודעת מה קורה, והלב נגמר מגעגועים לראותך, אפילו בחלום. נזכרת אני בקיץ האחרון, העברת אתנו את כל החגים בטוב או ברע, ואז זה היה ממש לקראת סוף הקיץ, כאשר נפל עלינו האסון. לעולם לעולם אזכור את הקיץ הזה, הקיץ האכזרי, שלא ריחם עלינו או עלייך והחליט שעדיף שתעלי השמיימה ותהיי בגינת הפרחים היפים והמיוחדים שבשמיים. גינה שהפרחים שלה מפיצים את ריחם על פני כל העולם, ושולחים משם הרבה אהבה, שלווה וגעגועים שם אתם מתכנים לנו תוכניות בדרך שאינה ידועה לנו.
מה אספר לך בת יקרה, שאת כבר אינך יודעת. הרי את שם למעלה, צופה בנו ויודעת כל מה שקורה.
העום כמנהגו נוהג, יש שמחות ואירועים, ויש צערויגון, וכל שהיה הוא שיהיה, ורק אנחנו בסופו של דבר נגיע אליכם, כי אתם לא תחזרו אלינו אגב בעניין הזה, אני מאמינה שכבר פגשת את רוית - חברתי היקרה, שהגיעה אלייך לביקור, אני מקווה ששתיכן שם מנהלות את העולם ביד רמה. מתגעגעת לשתיכן מאוד, ונזכרתי במילים של שיר שנקרא "הקיץ האחרון" שנכתב ע"י מקס גת מור, שלצערי מתאים לתקופה ולמצב. זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם דמעותי יזרמו במורד הרחובות כמו עלה נושר ותקוות רחוקות
אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים לאט לאט השכבות נמסות בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמיים גדולים והדמעות קטנות תעצמו את העיניים כל גשם ראשון ותחשבו עלי
אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם ולבקר במדינות מעבר לים לדעת אם יש צורות חיים אחרות ואם המתים ממשיכים לחיות
כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם לאט לאט השכבות נמסות בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אז תזכרו שהבטחתם...
למרות שבשיר נכתב שהבטחנו לא לבכות, אין לי אפשרות כזאת, ילדה יקרה שלי. מפני שגם אם לא אבכה, הלב שלי אכן בוכה.
השעה 10:00 בבוקר ופתאום הכל מתחיל שבעצם הכל נגמר...הכל מתהפך עליך את לא מבינה מה הולך סביבך למה הצעקות? למה הבכי? למה התפילות האחרונות? למה התחנונים? ואנשים למה הם באים אם בעצם הכל נגמר ומשפחה לאן לוקחים אותי תשאירו אותי ליד אחותי תעזרו לה, תעשו משהו, מה יהיה עכשיו? למה אוהל? מה זה שבעה? מה זה אבל? למה צריך לקרוע את החולצה? למה כל זה? מרגיש לי כמו סרט אימה שרץ לי מול הפנים ואני רק בת 12... למה אני צריכה לעבור את זה? למה אנחנו צריכים לעבור את זה????? אחותי למה? איפה הלכת? לאן? מה לא תחזרי יותר? מתי תחזרי? לחשוב שטסת לטיול ארוך??? לא לראות אותך יותר, רק בחלומות, מי חלם שזה יקרה. בסיוט הכי גדול של החיים שלי לא חלמתי שאני אראה את אחותי רק בתמונות רק בחלומות וישמע אותך רק בוידאו שצולם בעבר...
חלפו ועברו להן 9 שנים אפורות קודרות שביום שאני קמה עם חיוך זה בגלל שחלמתי עליך לילה לפני... ולמרות שעברו להן 9 שנים אני עדיין לא מבינה שזהו הכל נגמר ומתחילה לחפש איפה? לאן? לשאול למה? לצעוק לצרוח לבכות אין קול ואין עונה...
אחותי החסרה ככל שהזמן עובר הגעגוע לא פוסק! המחשבות לא עוצרות לרגע! הדמעות שלא מפסיקות להן בלילה, כל לילה ללכת לישון עם התמונה שלך בעיניים ולבכות ושוב סרט נע שחוזר על עצמו ומתחילות השאלות אבל למה? מתי תחזרי? מה את עושה שם? טוב לך? מי מטפל בך? את מרגישה טוב?
אני בטוחה ומאמינה שאת במקום הכי טוב שיש אני מאמינה שאת עושה שם סדר אני יודעת שכמו שאנחנו צריכים אותך פה ככה גם ה׳ היה צריך אותך, לא היה מי שינהל לו את העיניינים שם...
אחותי אני מחכה למפגש שלנו!!! אני מחכה לראות אותך!!! אני כל כך מתגעגעת אליך אף אחד לא מבין כמה! אי אפשר להסביר במילים את מה שעובר עליי בכל יום במשך 9 שנים אי אפשר להסביר את גודל הגעגוע הזה אי אפשר להסביר את ההרגשה הזאת שחונקת אותך ולא נותת לך מנוח!!
לא יכולה להמשיך יותר, חנוקה מדמעות! הראש לא מתפקד! הימים האלה קשים! הזכרונות, התמונות שרצות בראש מהרגעים האלה! התקופה הזאת אויייי איזו תקופה קשה... מוכנה לתת את כל ההון שבעולם רק בשביל לשמוע את הקול שלך, רק כדי לראות אותך, רק כדי להרגיש את החיבוק האוהב שלך ולא לעזוב לעולם!!!!
קשה לי להגיד את זה ובחיים לא חלמתי שאני יגיד את המשפט הזה על אחותי או בכלל מתי שהוא בחיים שלי אבל אחותי מלאכית שלי עולם שלי תנוחי על משכבך בשלום!!!!!!!!!
תשמרי עלינו מלמעלה, תחזקי, תאהבי, תנשקי!!!!!
אני אוהבת אותך! אני מתגעגעת אליך! אני חייבת את החיבוק שלך! חייבת את המבט שלך חייבת את המילים שלך!!! חייבת אותך!!!!!!!!
שלך באהבה ענקית ובגעגועים שלא פוסקים, יער, קולה, אוחתי הקטנה שבשבילך תמיד תישאר בת 12...........
היום לפני 37 שנים ה׳ החליט שהוא נותן מלאך במתנה להורים שהיו מאושרים ולפני עוד מעט 9 שנים הוא ה׳ החליט שהוא לא יכול בלעדייך והוא חייב לקחת אותך בדרך הכי מיוסרת וכואבת, השאיר אותנו כואבים עצובים חסרי שמחת חיים עם מלא עצבים ושאלות בלי תשובות!
אחותי, לעולם לא אוכל לראות אותך אלא רק בחלומות בתמונות ובעיקר בזכרונות אני יודעת ובטוחה שלמעלה יותר טוב לך את לא סובלת ואת מנהלת יופי את גן עדן.
אני לא יודעת אם לאחל לך איחוליים לבביים ולמעלה הם ייתקבלו או לא לאחל משהו שלא רגיל בדרך כלל... מה עושים במצב כזה?
יחידתי אהובתי, אני בטוחה שאת מכוונת אותנו לדברים הכי טובים שאפשר, אני בטוחה שאת שומרת עלינו הכי טוב שיש, אני בטוחה שאת מחזקת ותומכת בנו מלמעלה אבל זה ממש לא אותו הדבר שאת לא פה...
כל הזמן אני שומעת ככל שהזמן עובר יחלוף הגעגוע אבל מי שאומר את זה לא מבין כלום מהחיים שלו מה הוא מבין? ככל שהזמן חולף יותר זקוקים לך ויותר רוצים אותך איתנו ומבינים עד כמה קשה שאת לא פה אם רק היית
פה הכל היה אחרת אני בטוחה, אני יודעת!!!!
לא יכולה להמשיך כי אני לא אפסיק, אני רק מבקשת ממך שתשמרי על כולנו מאוחדים אוהבים ודואגים מלאי בריאות שמחה ואושר!
אוהבת אותך בלי מעצורים ומחכה ליום שנשב ביחד על כוס נס ואני יספר לך מה עבר עליי באותו יופ ואת תגידי לי: ״ קולה, תעשי ככה וככה״ או שתגידי לי: ״ יער, בובות!״ ואני אבין שזה לא בשבילי ואוותר!
חייבת לפחות חיבוק ממך כדי להמשיך הלאה ולהיות יותר חזקה....
אוהבת בלי סוף.....מתגעגעת כל שניה וכל דקה.....ולא מפסיקה לחשוב עלייך אני נשבעת, כל רגע את במחשבות שלי ותמיד תיהיי שם....
עכשיו התאריך 20.1.14 השעה 1:18 לפני שעה ועשרים דקות גדלתי בשנה...
חלפו להם 22 שנים שבהם עברתי אושר, אכזבה, צער, אובדן, שמחה, בכי, דמעות שזולגות ללא מעצורים, מחשבות, הרהורים, ספקות, החלטות וגעגועים שלא פוסקים ולא עוצרים לרגע אשר תוקפים אותי בכל שניה ודקה...
אחותי אני לא יודעת מאיפה להתחיל אני לא יודעת מאיפה להמשיך ואיך לסיים....
אני מוכנה עכשיו לחזור לגיל 10 ולעצור את הגלגל ולא לגדול יותר ואת יודעת למה? כי בגיל 10 את היית איתייי בריאה ושלמה ולא חשבנו בכלל שיש לך משהו......
כל הזמן ברגעי משבר אני שומעת אנשים שאומרים שאין מה לעשות ושאלה החיים וצריך להתמודד והיא רואה מלמעלה ושמחה על מי שאת ועל מה שאת אבל אחותי איך ממשיכים הלאה אי אפשר ואני לא רוצה שתיראי אותי מלמעלה אני רוצה שתיראי אותי כמו שראית אותי שהייתי בת 10, אני רוצה לשמוע אותך, להרגיש אותך את החיבוק הגדול והאוהב שלך את הצעקות שלך עליי ״יערה, בובות״ אני פשוט רוצה אותך כאן פה לידי.....
יש לי כל כך הרבה לספר לך יש לי הרבה דברים שאני צריכה שתפתרי לי ולא רק לי לכולם יש...
אחותי שאומרים לי אחותך מלאך ששומר עליך אני מתעצבנת את לא מלאך את עינב אחותייי אחותי שליייי בשר מבשריייי איך את מלאך איךךךך???? איך הפכת להיות מלאך??? זה לא נתפס לי וזה לא ייתפס לי בחיים....
כל החיים שלי עד המוות אני ירגיש את חסרונך ויכאב את כאבך...
אתמול מלא אנשים בירכו אותי ״במזל טוב״ ״ושהחיוך המהמם שלי לא יירד מהפנים״ ״ושהשמחת חיים שלי תישאר לנצח״ אבל אף אחד מכל המלאאא אנשים שבירכו אותי לא מבין שהחיוך הזה מזוייף ושאין לי בכלל שמחת חיים הכל רק למראית עין כי אני שונאת רחמים אני שונאת שמרחמים אני לא צריכה רחמים מאף אחד הדבר היחידי שאני צריכה זה אותך כאן פה נמצאת ליידי, כל המלאאא אנשים שבירכו אותי לא מבינים מה זה שאני הולכת לישון והדבר הראשון שעולה לי מול העיניים זה ה-3 הנשימות הכבדות, העמוקות והאחרונות שלךךךך!!
אחותי אהובתי יחידתי אני מבקשת ומתחננת ממך ואליך שאם הפכת למלאך כמו שכולם אומרים תשמרי על המשפחה שלך על ההורים ההרוסים שלך שאין להם בכלל שמחת חיים, על האחים שהשארת לבד, על האחיינים שאהבו ואוהבים אותך ולא מבינים לאן הלכת ועל אלה שלא הספקת להכיר והמילה הראשונה שמלמדים אותם להגיד זו המילה עינב והתמונה הראשונה שמראים להם איך שהם נולדים זו את התמונה שלך והם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם. תשמרי על כולם בריאים ושלמים ומגובשים......
אחותי אני מתגעגעת אליך בלי סוף, אי אפשר לתאר את גודל הגעגועים. אני אוהבת ברמות קשות ולא מפסיקה לחשוב עליך בכל רגע נתון.
בבקשה תכווני אותנו את כולנו אך ורק לדרכים טובות וישרות...
יש לי עוד מה לרשום המילים לא יוצאות לי אני חנוקה מדמעות וגעגועים............
שלך באהבה אינסופית וגעגועים שלא פוסקים לשניה אחת יער..........
עינב היפה, במה אפתח את דבריי? לכתוב לך שככל שחולפים השנים הצלקת גדלה, הכאב הוא חלק מחיינו, הוא בעצם השותף שאתו אנחנו מתעוררים בבוקר, ואיתו אנחנו הולכים לישון בלילה. כן, כל כך מהר וכבר שמונה שנים חלפו להם בלעדייך. אוי כמה קשה, כמה עצוב. הכל קודר כל כך, למרות שעל פניו נראה כאילו רגיל וטוב.
עינב, עכשיו אני יושבת וחושבת על האשפוז האחרון שהיה קשה ביותר, על השיחות שלי עם הרופאים לידך, וגם שלא לידך. על התקווה שאולי בכל זאת יאיר לך הגורל, וכן, תחזרי להיות אתנו, להרעיש ולצעוק על כולנו, כמו מחנכת דגולה לתלמידיה. לעיתים אני מדמיינת את הילדים שהיו לך, את החינוך שהיית נותנת להם, ואת כל מה שקשור בחיי המשפחה. מה גם שהבטחת לי שתיארי לי "על הראש" כל הזמן. חבל לי שזה באמת לא כך.
עינב אני נזכרת איך בלילה הזה, לפני שמונה שנים, חיכינו שתפתחי את העיניים, כל הזמן רציתי לשאול אותך מה את חושבת ומה את רוצה שנעשה, אבל כל כך פחדתי מהשאלה, כי לא רציתי. בתוכי חשבתי מה אעשה? אבל לא יכולתי לשאול אותך. תמיד דאגתי שיהיה לך נוח, ושתהיי נקייה. עשיתי לך עיסוי ברגל ובפנים. כל כך שמרתי לך על הרגל, כמו אובססיבית שלא יגעו בה, שלא יקרה נזק נוסף ועוד כל מיני דברים. צחקת עליי ואמרת לי אמא מה את דואגת הכל יהיה בסדר! למה התכוונת בסדר אני לא יודעת. אולי התכוונת שתגיעי לשמיים, שם יהיה לך בסדר.
עינב, אני מרגישה עדיין את נשימותייך האחרונות, על הפנים שלי, ואני נורא כועסת שלקחתי אותך לבית חולים, אבל שלא יכולתי להחזיר אותך לבית שכל כך אהבת, הבית שלא יכולת לעזוב אותו. לאן שלא הלכת תמיד חזרת הבייתה, כאילו שהבית יברח. ילדה של בית - זה מה שהיית כל החיים (הקצרים).
עינב שלי, יש לי בפנים כל כך הרבה דברים שעברנו שתינו ביחד, בתקופה הקשה הזו, אבל אני לא יכולה לספר לאף אחד. קשה לי מאוד, אבל אני סוחבת הכל. מה יהיה אני לא יודעת? כן בשביל המשפחה הקטנה והמורחבת, אני עדיין מחזיקה מעמד, אבלל מבפנים מרגישה שכל מה שאני עושה, לא עושה לי טוב. כי החור בלב גדול מאוד.
ילדה יפה שלי, מלאכית שבשמיים, כל מה שאבקש הוא שתשמרי על כל המשפחה שלך מכל משמר, ושתלווי את כל בני משפחתך, אחייך ואחיותייך כמו עמוד ענן, רק בדרך הטובה. שתשמרי על כולם מכל רע. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, ובגן עדן תהא מנוחתך, אמן ואמן.
אנחנו כאן עומדים מול המצבה הדוממת, השקט חותך את הלב כמו בסכין, ברקע אנחנו מקשיבים לקולות המתפללים לעילוי נשמתך.
הלב סוער כמו גלי הים הגדולים שמכים בחוף, וחוזרים אל תהומות הים העמוקים. עומדים פה אתנו כל אוהבייך ומוקירייך, ישנם גם נכדים חדשים שלא ראית, אבל אני מאמינה שאת מכירה. הראש עובד הזכרונות עולים, אני מביטה לכל עבר ומסתכלת על המצבה, וחושבת לעצמי, הרי זה היה כל כך מיותר, פתאום ככה לעזוב אותנו, ולבטל את כל התוכניות שעוד נכונו. אני מסתכלת על אבא שלא מוצא את עצמו בסיטואציה הכל כך כואבת, ואגב עדיין הוא לא מוציא את כאבו מהלב, עושה לנו הצגה של גיבור. את קרן שאוהבת אותך אהבת נפש, ועדיין לא משלימה עם זה שאת "החברה הכי טובה" שלה איננה, ושאין לה עם מי לחלוק את החוויות או הסיפורים האישיים שלה. את דדי ושרה שעומדים פה בעצב ובכאב, והדמעות זולגות להן לאט לאט, שרה גם הביאה את ליאן הקטנה שתראה היכן את נמצאת. שלא לדבר על עומרי ויערה שאינה מפסיקה לבכות, למרות הרעש שהיא עושה ונראית אגרסיבית כל כך, כאן במעמד הזה היא כל כך שברירית וכאובה. מה לספר לך על עומרי שאת לא יודעת, הרי את צופה בנו מלמעלה ויודעת כל מה שכולם עוברים, אבל הוא מכחה שכולנו נסתלק ויספר לך את מה שעל ליבו, ואני תקווה שתכווני את דרכיו רק לטובה ולשמחה.
כמו תמיד ובמשך כל השנים, אתנו כאן נמצאים גם רועי ובני משפחתו, שהקשר שיצרת בינינו לא ייגמר לעולם. כמובן שהחיים נמשכים ומתנהלים להם, אך הח ס ר הגדול הזה, לא יתמלא לעולם. אחייך היקרים משפחתם וילדיהם אומנם עוטפים אותנו בשפע של אהבה, אך גם במצב הזה, ישנה תחושה של חסרה, כן את חסרה לכולנו להורייך, לאחייך לאחיינייך ולכל מי שאי פעם שמע עלייך או ראה אותך. עינב יקירתי, הגעגועים כל כך חזקים, שאין מספיק מילים לתאר אותם, לצידם יש את הזכרונות ואותם אנו מעלים מידי פעם.
אנחנו זוכרים את כל מעשייך מילדות ועד לסוף חייך, ישנה תחושה שעשית הכל כל כך מהר, כי אצה לך הדרך, ובתת המודע זה נעשה כי מיהרת להגיע ללמעלה, רק שאנחנו לא ידענו שגם דברים כאלה קורים בחיים. טוב, מי אנחנו ומה אנחנו הרי כולנו בני תמותה, אבל בזמן, ולא בטרם עת, כמו שנקטפת לנו מתוך החיים.
לבקשתך, הייתה אזכרה קטנה, צמצמנו את החברים, אבל זכינו לקבל דברי תורה מרב גדול שהגיע לכבודך, וזה עוד משהו שמראה את מעלותייך הרבות. גם זה ייזקף לזכותה של קרן אחותך האוהבת שדאגה שהוא יגיע לכבד את זכרך, ועל כך מגיעות לה תודות רבות.
לסיום, למרות שאני לא יכולה לחשוב על זה, מאחלת אני לך שתשכבי בשלום על משכבך, ותהיי מליצת יושר לכל בני משפחתך ולחברייך הקרובים, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים, ושבגן העדן תהיה מנוחתך, יקירתי אהובתי.
פתאום היום עלית במחשבתי. זה קורה לי הרבה אבל בדיוק אני ככה מול מחשב ונכנסתי לאתר שלך אז החלטתי לכתוב לך. שנתיים בערך לא כתבתי לך... כמה עדכונים אישיים : לפני שנה וקצת נישאתי בשנית בחתונה קטנה במדבר ואנו מחכים לתינוקת בעזרת ה', בספטמבר הקרוב. נישאתי לאדם דתי ואנו שומרי תורה ומצוות (כן, חצאית, כיסוי ראש "סמלי" והכול) מאמינה עליי??
זה קשה שאי אפשר לספר לך את זה באופן ישיר... שאת לא רואה תמונות בפייסבוק... שאני לא רואה אותך..
את יודעת משהו? - הזמן לא באמת מרפא את זה. בכל פעם שאני נזכרת - זה כואב מחדש כאילו זה קרה אתמול.
יקירתי - אני שואלת איפה את עכשיו? למעלה? שומרת על כולם? או שאולי חזרת לעולם בתור איזו נשמה מדהימה של ילדה שצוחקת ומצחיקה, בסטלבט על העולם, עם חיוך מדהים ועיניים מלאות אושר - בדיוק כמו שאת היית ועדיין נמצאת בליבי ובלב כולם.
זה שנים שאני מתכננת פגישת מחזור שלא יוצאת אל הפועל. אני חושבת על הפגישה וכואב לי שאת לא תהיי איתנו אז יורדת מזה.
יום אחד אני אקיים את הפגישה בעזרת ה' - ונזכור אותך כולנו, בחיוך - כי זה מה שהיית עבורנו - חיוך גדול , מאושר ומלא חיים!!
הגעתי במקרה לאתר של עינב/ רועי כהן (קורא אקראי באתר)לקריאה
הגעתי במקרה לאתר של עינב/ רועי כהן
קראתי את הדברים שכתבה האמא,והאחות,ובת הדודה, נראה שעינב הייתה אדם מדהים באמת,ולראות איך האחות מספרת שהיא התגייסה,והאמא מעדכנת אותה,מצד אחד שובר את הלב,ומצד שני קיימת בי אמונה מלאה בכך שהיא קוראת ושומעת. אני יודע שמעכשיו,אני אקח איתי משהו קטן מעינב,מאהבה שלכם אליה,והידיעה שיום יום אתם סוחבים איתכם את העצב האדיר שבלכתה,אבל גם את השמחה האמיתית שיצא לכם להכיר אדם מדהים שכמוה.
יהי זכרה ברוך,וכבוד גדול לקרוא על עינב ואת הדברים שאתם כותבים לה.
עינב אחותי החסרה/ קרן אשכנזי
עינב אחותי החסרה . תהיתי היום ביני לבין עצמי אילו אילו היית בחיים עכשיו מה היית עושה איפה היית גרה כמה ילדים היו לך ואיך היה הקשר שלנו הדיבורים שלנו . מה אגיד לך כל התהיות האלה הביאו אותי לכתוב לך וכמו שאת יודעת: א.אני לא מאמינה בכל הדברים האלה ב. אין לי מי שיתקן לי את ההיגוי\ ושגיאות הכתיב וג. אילו רק אילו היה אפשר לשלוח לך מסרון היה יותר קל אהה מה את אומרת ? וכמו שכתבתי חסרה אם היית יודעת כמה ....לא היית מסכימה שיקחו אותך מאיתנו יש לי הרבה מה לספר לך ולחלוק איתך ובטח לך יש יותר לספר כי תמיד דיברת יותר ובלי סוף עד אותו היום שנדם קולך .. לא מזמן שמעתי שיר של שלמה ארצי וניזכרתי בך שכשהיינו ילדים ואבא נסע למילואים ושאל מה תרצו מתנה ואת כמובן ביקשת ווקמן עם קלטת של שלמה ארצי ואני ביקשתי נעלי אולסטאר ודדי ביקש כפפות של שוער ואת היית מאוד "נדיבה" ולא נתת לנו לשמוע בווקמן והיית שרה וכמובן מעצבנת אותנו והיית אומרת למה לא ביקשת ווקמן מאבא. כנראה שככל שמזדקנים לא שוכחים ונזכרים בהכל כמו סרט נע. חבל.
לעינבי שלי היקרה מכולן/ מיכל עניאל
רציתי לכתוב מכתב בשבילך כי הבחנתי שמזמן לא כתבתי בעצם כבר שש שנים. וכתבתי ולא הסתדרתי עם האתר אז אנסה שנית...
מה אומר לך עינב.. אני לא זוכרת כל כך הרבה... אני רק זוכרת את השנים האחרונות בהן כבר היית חולה וקיצרת את השיער עד שממש לא זיהיתיך...
אני קוראת את כל מה שכתבו ורק נוזלת מדמעות...
גם נזכרתי במבטך כשקיצרת את השיער והתנחמת בכך ש"זה ייגדל" והכל יחזור להיות טוב כמו שהיה...
לא כך קרה.. את הלכת ונפרדת מאיתנו עוד לפני שהספקתי להיזכר וזה ממש עצוב וקשה..
אז החלטתי לנסות להתקרב לליבך אי שם הרחק מכאן.
וכששמעתי על הדבר שנקרא תרומת שיער להכנת פאה לחולי סרטן בהתנדבות החלטתי שאני אעשה זאת.
ולכן היום אני עם שיער קצר, אך שמחה עד השמיים כי ישנה עוד מישהי שאני לא יודעת ולא מכירה אבל בכל זאת יש לה חיוך על הפנים כי היא יכולה לכסות את הפצע הגדול בפאה ולהתעלם ממנו עד צמיחת השיער (בתקווה).
אז אני מקווה שאת שם רואה את המתרחש כאן למטה ואולי גם גאה בי..
ובכל מקרה אם את שומעת ורואה תני סימן גם הכי קטן... אוהבת מאוד מאוד מאוד וממש ממש מתגעגעת מיכל.
מתגעגעת מתגעגעת ועוד קצת מתגעגעת/ מיכל עניאל (בת דודתה (מבחינתי אפילו בתה))לקריאה
מתגעגעת מתגעגעת ועוד קצת מתגעגעת/ מיכל עניאל
עינבי שלי אני כל כך מתגעגעת... את לא מבקר לא מתקשרת ולא שום דבר.. כל הזמן מספריים לי עלייך כמה שאהבת אותי ושמרת עליי.. אבל לצערי עוד הייתי פצפונת לא יודעת וגם לא ממש זוכרת.. רק מתגעגעת.
מזמן לא כתבתי לך את שבליבי, יש לי המון מה לספר לך, רק חבל שאינך יכולה להגיב לי. יש לי בשורה משמחת לבשר לך, מאחר ואהבת מאוד את עומרי - אז ברצוני לעדכן אותך כי עומרי מתחתן. כן הוא מתחתן בזמן הקרוב.
אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, שתברכי אותו שם מלמעלה בברכת הצלחה ורוב אושר בחייו. שיהיה לו טוב ונחת, ואת משם תסנגרי עליו לטובה. את הרי תמיד אתנו, ואני מקווה מאוד שתהיי אתנו גם כדי לשמח את אחיך היקר (פיצ'ון).
יפה שלי, תני לי סימן ולו קטן ביותר, אני כל כך מבקשת. כבר שש שנים שאני מתחננת אלייך לסימן קטן. מה קורה איתי, האם אני אזכה לזאת, או עד שאני אגיע אלייך, ושם נספר האחת לשנייה מה אנחנו עוברות, כל אחת במקומה.
מלאכית שלי, מאז שעזבת אותנו, הרבה מאוד דברים התרחשו, אני מאמינה שאת צופה עלינו וחושבת, אילו הייתי שם עכשיו לטפל בדברים בצורה הנכונה! אבל מה לעשות, ואת אינך, ואת אולי לא יכולה בפועל לשנות דברים, אז אני פונה אלייך בבקשה, עזרי לנו שם למעלה.
שמרי על אביך, על אחייך ואחיותייך, ועל כל המשפחה. תהיי בבקשה מליצת יושר על כל עם ישראל, ועל משפחתך, קשה לי לשחרר אותך לנפשך, כי לבי קשור ללבך, וכך יהיה עד לאחרית ימיי.
שש שנים חלפו להן, ואת אינך... בתקופה הזו השגרה חזרה למשפחה, ואת נותרת חסרה. החגים השבתות וימי השישי לא יהיו כבעבר, ובכל אירוע תמיד יהיה גם טעם מר. עינב, אין כבר את החוויות וההתרגשות מהאזנה לשיר חדש של שלמה ארצי.. ואין גם מי שיעלים לי איזה דיסק חדש, "שהחלטתי לקחת לך אותו".. כי כך נהגת ואני כה הסכמתי.
הילד שכה אהבת וקראת :"שוקו", הפך לחייל בצבא... כן הילדים של כולנו גדלו, ואנו המבוגרים הוספנו קמט והלבנו שיער. ורק את היפה נותרת צעירה, ונמרצת אהודה ומוערכת...
אחותי היקרה.../ יערה ג'מו אחותי היקרה לפני 11 ימים התגייסתי לצבא - אחותך הקטנה שתמיד היית אומרת לה "בובות יערה בובות" התגייסה לצה''ל... אחותי היקרה החלום שלי היה זה שתבואי איתי לבקו''ם ביום שאני אתגייס ושאני יוכיח לך שאני כבר לא בגיל של "בובות" כמו שתמיד אמרת, שגדלתי, אבל החלום שלי התפצוץ לרסיסים. בימיי שישי שאני עושה אבק בבית ואני מנקה את התמונות שלך אני חושבת לעצמי שאת בחוץ לארץ ושאת עוד תחזרי אבל זה רק המחשבה. לפעמים אני יושבת ומסתכלת על התמונות שלך ואני אומרת לעצמי איפה אחותי איך היא נעלמה בשניות מעניין איך הקול שלה שכחתי איך הקול שלה נשמע.. אחותי תעזרי לי לא לשכוח את קולך הלוואי ותמיד הוא יהדהד בראשי.. עינב אני מתגעגעת אליך!! אין יום שאני לא חושבת עליך! אני רוצה אותך פה לידיי!!!!!!!! אני רוצה אותך פה איתי.. קשה לי בלעדייך קשה לי אני מודה אני שבורה אחותי . עכשיו אני הולכת לישון מחר אני צריכה לקום לבסיס אני צריכה להיות בניצנים בשעה 9 בבוקר .. אני מקווה שאני אחלום עליך בלילה התגעגעתי אליך הרבה זמן לא באת לבקר אותי. אוהבת אותך מאודד!!!! ומתגעגעת בליי סוףףףףףףףףף !!!!!!!!!!!
אחותי היקרה עוד כמה ימים עוברים להם חמש שנים שאת לא פה איתנו... חמש שנים של סבל כאב מרמור והמון המון כעס. בהתחלה כולם אמרו שאם הזמן הכאב יחלוף והחיים ימשיכו רגיל - ואני רוצה להגיד לכל מי שאמר את זה שהוא לא מבין כלום מהחיים שלו !!!! ככל שהזמן עובר ככה הכאב יותר ויותר חזק. אחותי אני רוצה לדעת אם טוב לך שם? אני משתגעת עינב משתגעת!! המחשבות הורגות אותי - אין יום שאת לא במחשבות שלי אין שניה שאת לא במחשבות שלי קשה לי אחותי קשה לי.. מאז שהלכת הלכו אחריך גם החיים של כולנו. אני מתגעגעת אליך אחותי מתגעגעת בכל ליבי - את אפילו באת אליי לחלום ואמרת לי שאת מתגעגעת אלי ושאת אוהבת אותי ושאת רוצה לראות אותי לא רק את מתגעגעת עינב לא רק את !!!!!!!! אני רוצה אותך פה איתנו קשה לי אחותי קשה לייייי מה שמראים זה לא באמת מה שמבפנים. אני כל היום עם החיוך על הפנים אבל בנינו זה לא חיוך אמיתי........ אני אוהבת אותך אחותי אני יאהב אותך כל החיים שלי אני לא אשכח אותך לשניה אני מבטיחה!!!! אני רק רוצה לדעת שהכל בסדר איתך תני לי איזה סימן בואי לפה תגידי שהכל בסדר ותלכי הייתי משלמת כל הון שבעולם כדי לעלות לראות שהכל בסדר איתך. את חסרה לי אחותי את חסרה לי אני צריכה אותך פה..
בקיצור אחותיייי אני אוהבת אותך אני מתגעגעת אליך ואני עדיין לא מבינה למה ה' עשה לי את זה... אני מקווה שהכל בסדר שם למעלה ואני מקווה שהכל יחזור להיות כמו שהיה פעם שיהיה קצת שמחה בבית שלנו לאחים והאחיות היקרות שלי להורים שליי .. תשמרי עליהם מלמעלה אחותיי... אוהבת ומתגעגעת יערה אחותך הקטנה שעוד מעט מתגייסת!
עינבי/ דינה שירו חכמון נגר
בחודש שעבר היה יום הולדתך. חשבתי עליך כל אותו יום ובימים שאחריו, ובכלל. קשה להאמין שעברו 5 שנים. את יודעת, לפעמים נדמה לי שאני רואה אותך. זאת כמובן מישהי דומה וככה מרחוק נוח לי לחשוב שזו את, שזה לא קרה לך, שאת פה. באיזו תוכנית מצחיקה בטלוויזיה מישהו רצה "לרדת" על מישהו אחר ושר לו את המילים של "קשר משפחתי", זוכרת איך היית שרה את זה בצחוק כשמישהו שהיה עושה טעות מצחיקה? זאת את המצאת את זה, זוכרת? "לא בחרתי לבוא לעולם...לא בחרתי בשמי הפרטי" והיית מרימה את הידיים ועושה תנועות כאלה מצחיקות. זה היה קטע גדול שלך. הצחקת אותי. זה עדין מצחיק אותי כשאני נזכרת בזה... אני מקווה שטוב לך בעולם של מעלה, כי פה, למען האמת, לא משהו...אני בטוחה שיותר טוב בעולם של אלוקים,בגן העדן אליו נשלחת... למרות שאני כבר לא כל כך בקשר עם משפחתך, לא בכוונה,חלילה, פשוט לא יוצא...החיים עמוסים, את יודעת.. - למרות זאת אני תמיד חושבת על כולכם. את בטח יודעת שנירית עובדת עכשיו עם אמא שלך המדהימה. היום דיברתי איתן בטלפון, אמרנו חג שמח... בכל מקרה עינבי, לעולם לעולם לא אשכח אותך, את האומץ שלך, את היופי, את חוש ההומור, את הגזעיות שלך. אני יכולה לעצום עיניים ולשמוע את קולך ואת צחוקך. אני מספרת למיתר עליך כל הזמן. לגלות לך סוד? ביום הזיכרון לפני שנה שרתי את השיר שכתבתי לך. המילים מתאימות לכל מי שאהובו נלקח ממנו אבל אני חשבתי עליך. את אולי לא נהרגת במלחמות ישראל אבל בהחלט נלחמת במלחמה אחרת.. אוהבת תמיד דינה.
זהו יום הולדתך, יום הולדת לכאורה צריך לשמוח, אבל איפה השמחה ואיפה אנחנו.
מה אגיד לך יפתי, למרבה האירוניה זהו גם "יום השואה", השואה שכל עם ישראל חווה, אבל בשבילי זהו היום הקשה שלי, היום שעושה לי רגשות מעורבים. מצד אחד שמחה רבה על שנולדת ומאידך, עצב וכאב על הטרגדיה הגדולה שבלכתך.
מאז שחלית, השתנו חיינו, ובלכתך מעמנו הכאב קיבל מימדים שאין להם תרגום בדיבור, אלא רק בלב. הכאב גדול יותר מסכין המפלחת את הגוף, יותר מכל כאב אחר שאפשר למדוד אותו!
בלעדייך, מרגישים את החוסר, את הריקנות, את המילים, התגובות (גם הקשות), את ההצעות, העזרה, הצחוקים והחיוך המדהים, ואפילו את הטענות והכעסים (הרי כולנו בני אדם ויש בכולנו הכל).
אז מה שיש לי לספר לך זה שעוד מעט בע"ה יערה מסיימת את הלימודים, והיא תתגייס לצבא (כשעזבת אותנו היא הייתה קטנה - רק שתדעי עד כמה היא גדלה), מה שאני יודעת שהיא מאוד............. מתגעגעת אלייך (איך לא, הרי היית כמו אמא בשבילה!!).
עמורי עדיין עובד עם אבא, הם מתאמצים מאוד, ואני תפילה שיצליחו, אמן ואמן!
לשרה נולדה תינוקת, בובה בשם ליאן.
לדדי (מאז שהלכת) נולדו עוד שתי בנות מדהימות.
ולקרן נולדה נסיכה.
מה שחסר לי מאוד זה אותך, לחבק, ולנשק, להרגיש שאת אתנו שאת בתוכנו.
הרי לעולם לא נפסיק לאהוב אותך.
הייתי מבקשת מהקדוש ברוך הוא, לראות אותך ולחבק אותך חיבוק ארוך מאוד שלא ייגמר לעולם!
כל זאת מפני שהלב שלי קורא לך, ורוצה אותך מאוד!
אף אחד לא יכול לספר לי שהזמן מרפא את הכאב, זה ממש לא נכון, כי הכאב הולך וגדל, וככל שהזמן חולף מרגישים את האמת הטופחת על הפנים!
קשה, קשה, קשה, קשה ועוד יותר קשה, בתי יקירתי אהובת לבי וחיי.
בשבוע שעבר התחתנה שרה עם טל, הייתה חתונה מדהימה, כל מי שהיה שם התפעל והתרשם. כולם היו שם אבל היה חוסר גדול בלב שלנו. כן הילדה היפה הדומיננטית והעצמאית שלנו, לא הייתה לצידנו. אומנם בלב של כולנו היית, אבל פיזית כנראה שהסתכלת רק מלמעלה.
הייתה חופה יפה (כמו שתכננת לעצמך) היו שופרות וכל מה שחשבנו פעם, אבל בלב הייתה צביטה גדולה.
צביטה כואבת עד כלות, השתדלנו כולנו מאוד לשמוח, כי כך היית רוצה, אבל השמחה הייתה מהולה בעצב, שלא ייגמר לעד.
החלל שהשארת בתי היפה, הוא כל כך גדול, ואין שום דבר שיכול לסתום אותו. (גם לא שמחות), זה רק מגביר את הגעגוע למשהו שלא יחזור אלינו לעולם, וחבל.
היום ערב לפני ראש השנה, וכמו בכל שנה, גם החגים גורמים לי לעצבות לא רגילה, אומנם אנחנו חוגגים אותם, אך בכנות, הייתי מעדיפה שלא יבואו. למרות שזה נשמע לא טוב, אבל זו התחושה שלי, תחושת הגעגוע ואובדן הילדה גורמים לי לחשוב כך.
מה אומר לך עוד בתי? שאני רוצה אותך לצידי, שהלוואי ויכולתי לראות אותך פעם נוספת, ולשמוע ממך כמה דברים, ואולי אולי לסגור איזשהו מעגל בחיי.
אז שיהיה לך חג שמח שם למעלה, כמו כן חג שמח לכל המשפחה למטה, ולכל האוהבים והיקרים.
בשבוע שעבר התחתנה שרה עם טל, הייתה חתונה מדהימה, כל מי שהיה שם התפעל והתרשם. כולם היו שם אבל היה חוסר גדול בלב שלנו. כן הילדה היפה הדומיננטית והעצמאית שלנו, לא הייתה לצידנו. אומנם בלב של כולנו היית, אבל פיזית כנראה שהסתכלת רק מלמעלה.
הייתה חופה יפה (כמו שתכננת לעצמך) היו שופרות וכל מה שחשבנו פעם, אבל בלב הייתה צביטה גדולה.
צביטה כואבת עד כלות, השתדלנו כולנו מאוד לשמוח, כי כך היית רוצה, אבל השמחה הייתה מהולה בעצב, שלא ייגמר לעד.
החלל שהשארת בתי היפה, הוא כל כך גדול, ואין שום דבר שיכול לסתום אותו. (גם לא שמחות), זה רק מגביר את הגעגוע למשהו שלא יחזור אלינו לעולם, וחבל.
היום ערב לפני ראש השנה, וכמו בכל שנה, גם החגים גורמים לי לעצבות לא רגילה, אומנם אנחנו חוגגים אותם, אך בכנות, הייתי מעדיפה שלא יבואו. למרות שזה נשמע לא טוב, אבל זו התחושה שלי, תחושת הגעגוע ואובדן הילדה גורמים לי לחשוב כך.
מה אומר לך עוד בתי? שאני רוצה אותך לצידי, שהלוואי ויכולתי לראות אותך פעם נוספת, ולשמוע ממך כמה דברים, ואולי אולי לסגור איזשהו מעגל בחיי.
אז שיהיה לך חג שמח שם למעלה, כמו כן חג שמח לכל המשפחה למטה, ולכל האוהבים והיקרים.
לקריאה
סגור
